It is easier for a Chasid to get to the Rebbi after the histalkus (after he passes away).
after the histalkus The Rebbe is more alive in the worlds.
So we may ask what is so special in a Yartzeit (day of passing away)? On this day other parts of the Neshama come down and join the basic part that stayed around the Rebbe's Tziun (tomb) .
[there are 5 parts of the soul
1. Nefesh
2.Ruach
3.Neshama
4.Chaya
5.Yechida]
The first part stays in this world even after the Tzadik passes away. the second and third parts come down on the Yartzeit.
By the way the reason we dont visit Kivrei (tombs) Tadikim on Shabbat is because on Shabbat the lowest part of the soul, the nefesh, goes up.
Reb Michel from Zlotshov got sick after the Histalkus of the Baal shem Tov (past away).
The Baal shem Tov revealed himself to him in his dream and told him not to be so sad since he will be able to communicate with him on the Yartzeit day.
The Rashab went to Kivrei Tzadikim . He said it took him years to get over the overwelming things he heard there.
מעשה ביהודי אחד שהיה ידוע בעיירה כגנב.
בערב שלפני יום כיפור למד עם רב העיירה והגיע לדרגת תשובה שהביאה אותו לבכי גדול. הוא הצטער על מצבו העגום ועל גניבותיו הרבות.
כך למדן הרב והיהודי שהיה ידוע כגנב כל הלילה.
ביום המחרת הרבנית גילתה כי שעון הזהב של הרב נעלם. היא מיד הוגיע על כך לרב ושאלה אותו היכן השעון . האם השארת אותו באיזה מקום ? שאלה. הרב לא יכל להסתיר ממנה וסיפר לה שלמד כל הלילה עם אותו יהודי אומלל. הרבנית מיד חשדה בגנב . הרב אמר שלא יכול להיות הרי היהודי הזה בכה ועשה תשובה גמורה.
הרבנית לחצה ולחצה ובלית ברירה הלך הרב אל בית היהודי ושאל אותו בעדינות אם אולי ראה את השעון שאבד.
לפליאתו הרבה של הרב נכנס היהודי לביתו והוציא אליו את השעון. הרב הנדהם קיבל לידיו את השעון ושאל את הגנב : "איך יכולת" ?
הגנב ענה : "אתמול בערב עשיתי תשובה על הגניבות שלי אבל מה אעשה בשביל פרנסה ?".
הרב דייטש מסביר שככה כולנו . אנחנו בוכים ומצטערים אבל בכל זאת .... צריך לעשות משהו בשביל התאוות.
העניין הזה מופיע בתפילת יום כיפור כשאנחנו אומרים "למען נחדל מעושק ידינו"
ידוע שעבירה היא גניבה מהאדם העליון ומסירה לאדם דלעומת זה.
בערב שלפני יום כיפור למד עם רב העיירה והגיע לדרגת תשובה שהביאה אותו לבכי גדול. הוא הצטער על מצבו העגום ועל גניבותיו הרבות.
כך למדן הרב והיהודי שהיה ידוע כגנב כל הלילה.
ביום המחרת הרבנית גילתה כי שעון הזהב של הרב נעלם. היא מיד הוגיע על כך לרב ושאלה אותו היכן השעון . האם השארת אותו באיזה מקום ? שאלה. הרב לא יכל להסתיר ממנה וסיפר לה שלמד כל הלילה עם אותו יהודי אומלל. הרבנית מיד חשדה בגנב . הרב אמר שלא יכול להיות הרי היהודי הזה בכה ועשה תשובה גמורה.
הרבנית לחצה ולחצה ובלית ברירה הלך הרב אל בית היהודי ושאל אותו בעדינות אם אולי ראה את השעון שאבד.
לפליאתו הרבה של הרב נכנס היהודי לביתו והוציא אליו את השעון. הרב הנדהם קיבל לידיו את השעון ושאל את הגנב : "איך יכולת" ?
הגנב ענה : "אתמול בערב עשיתי תשובה על הגניבות שלי אבל מה אעשה בשביל פרנסה ?".
הרב דייטש מסביר שככה כולנו . אנחנו בוכים ומצטערים אבל בכל זאת .... צריך לעשות משהו בשביל התאוות.
העניין הזה מופיע בתפילת יום כיפור כשאנחנו אומרים "למען נחדל מעושק ידינו"
ידוע שעבירה היא גניבה מהאדם העליון ומסירה לאדם דלעומת זה.